גזר דין בתיק ת"פ 26059-10-11

הנאשמים שבפני נותנים את הדין לאחר שכל אחד מהם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בבצוע עבירות של הסתננות, בנגוד לסעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954; וכן נסיון להוציא כספים ללא דיווח, בנגוד לסעיף 10 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס - 2000, ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (בשנית) שהוגש במסגרת ההסדר כנגד כל אחד מהנאשמים, חדרו שלא כדין ממדבר סיני לשטח מדינת ישראל, על מנת לגבות סכום כסף מתושב ישראל, ולהעבירו לאחר, תושב סיני.

בתאריך 15.08.2011 גנבו הגבול לתחומי מדינת ישראל, ובדרכם חזרה בו ביום נעצרו ובאמתחתם סך בן 90,800 דולר ארה"ב במזומן.

בין הצדדים נקשר הסדר טעון, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן (בשנית), וסוכם כי הנאשמים ידונו לענש מאסר בפועל ומאסר מותנה על פי שקול דעת בית המשפט, וכן יחולט - מתוך הסכום שהחזיקו הנאשמים - סך בן 60,000 דולר ארה"ב לקופת המדינה.

המחלוקת בין הצדדים ענינה משך תקופת המאסר.

התביעה עותרת להשתת מאסר ארוך ומרתיע על הנאשמים, תוך הדגשת העובדה, כי בצעו עבירה נלווית, של נסיון להוצאת כסף מזומן מתחומי מדינת ישראל ללא דיווח, ועל כן אין המדובר בעבירה של הסתננות בלבד. התביעה הציגה פסיקה מחמירה, במסגרתה נדונו נאשמים בעבירות דומות לענשי מאסר ארוכים, בני שנה ואף למעלה מכך.

כלעומת זאת, הדגישה ההגנה העצום הכספי הגבוה עד מאוד שסוכם לגבי הנאשמים במסגרת ההסדר, העדר הסתננויות קודמות או הסתבכויות קודמות במרשם הפלילי המתנהל במדינת ישראל, ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים. עוד הוגשו פסקי דין מטעם ההגנה, בהם נגזרו ענשים הנופלים משנת מאסר, עד כדי ששה חדשי מאסר בפועל.

 בדברם האחרון הביעו הנאשמים חרטה, הדגישו את מצבם המשפחתי -שניהם נשואים והורים לילדים.

 פסק הדין המנחה בסוגיה זו הינו ע.פ. 7171/06 של בית משפט המחוזי בבאר שבע, הרכב ערעורים פליליים בראשות אב"ד כב' השופט נ. הנדל, אשר בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד חלק מהקביעות בו לבית המשפט העליון (בר"ע 6313/06) נדחתה.

 פסק דין זה נתקבל ערעור המדינה על קולת הענש שהוטל על שלושה מסתננים (שערעוריהם אוחדו), ונגזרו עליהם ענשים בני 12 חדשים, 14 חדשים ו- 20 חדשים. באותו פסק דין נקבע, כי לעבירת ההסתננות פנים רבים, ובשל כך גזירת הדין של נאשמים שבצעו עבירה זו יש לבצע באופן אינדיוידואלי, ובהמשך, תוך דיון בענינו של כל אחד מהנאשמים, פורטו שקולי הענישה בעבירה מסוג זה, ובין היתר: מטרת החדירה לתחומי מדינת ישראל; רצדיביזם; תכנון המעשים; היעזרות בכוחות סיוע לצורך גניבת הגבול (הגורמת לתחזוק הענף), עבר פלילי, זיקה לפגיעה בבטחון המדינה. עוד יצוין, כי שלושת המסתננים שנדונו באותו מקרה היו תושבי אזח"ע, שהסתננו לישראל דרך סיני (ולא תושבי מצרים כמו במקרה דנן), בידוע, שאזח"ע מצויה, הלכה למעשה, במצב בטחוני מתוח (בלשון המעטה) אל מול מדינת ישראל, ובראיה זו נבחן הפוטנציאל להיזק לבטחון המדינה.

המשיב 1 באותו פסק דין, שענשו הוחמר ל- 14 חדשי מאסר, נכנס מאזח"ע לתחומי מדינת ישראל, בצע עבירות נלוות של הפרעה לשוטר והתחזות לאחר, זאת לאחר סיכום מראש ותשלום למבריחים מקצועיים, עבר שלוש עבירות;

המשיב 2 באותו פסק דין, שענשו הוחמר ל- 20 חדשי מאסר, הורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע ביחד עם עבירת ההסתננות, אף הוא הגיע מאזח"ע לתחומי מדינת ישראל, הסתייע במבריחים מקצועיים, בעבר הורשע פעמיים בעבירה דומה, ולחובתו תלוי היה מאסר מותנה. כאן, נפסק כי יש להחמיר באופן מיוחד, היות שענישה קודמת לא הרתיעה אותו.

המשיב 3 באותו פסק דין, שענשו הוחמר ל- 12 חדשי מאסר, תכנן מראש עם אחרים, אחד מהם חבר ארגון גדודי חללי אלאקצא, להבריחו מאזח"ע לתחמי מדינת ישראל.

באף אחד מהמקרים נשוא הפסיקה שהוגשה לעיוני, לא סוכם על ענישה בדמות עצום כספי.

במקרה דנן, המדובר בנאשמים ללא עבר פלילי וללא כל הסתבכות קודמת או נוספת לנושא ההסתננות. אמנם, הורשעו בעבירה נוספת שענינה הפרת חובת דווח על הוצאת כספים מתחומי מדינת ישראל, ברם המדובר בעבירה הקשורה עם עצם בצוע ההסתננות תוך שהם מחזיקים באמתחתם כסף מזומן, ולא מעשה נוסף כלשהושבצעו בנגוד לדין. אין אינדיקציה על סכון בטחוני או פלילי הנובע מהתנהגות הנאשמים, למעט עצם ההסתננות.

 החדירה לארץ בוצעה בלא הסתיעות באחר, לא באופן מתוחכם, וכאמור, אין המדובר בתושבי אזח"ע אלא באזרחים מצרים, בדואים תושבי סיני.

  השערות רבות יכולות להיות אצל כותב שורות אלה ואצל הקורא, אשר למקורו של הכסף שנתפס, ואולם על בית המשפט לגזור הענש בהתאם לראיות שהוכחו בלבד, ולסעיפי העבירה בהם הודו הנאשמים.על פי הראיות, ונוסח כתב האישום המוסכם, אין ניתן לקשור הכסף שנתפס אצל הנאשמים לכל פעילות שלילית.

אי אפשר שלא ליתן משקל לעובדה, כי הנאשמים הסכימו לעצום כספי שענינו חילוט סכום כסף גבוה ביותר לטובת מדינת ישראל. המדובר בסכום שלפי ערכו דהיום עומד על כ- 228,000 ש"ח, ואשר נמסר למדינת ישראל בהסכמת ההגנה ובלא נהול הליכים שעלולים היו להיות מתישים לענין תפישתו וחילוטו. עצום כספי זה יש בו כדי להרתיע הנאשמים ויש לשקללו במסגרת הענישה הכוללת.עצום כספי זה מאזן, במידת מה, ענש המאסר שראוי לגזור על הנאשמים.

הוסף לכל האמור, הודאתם המוקדמת של הנאשמים באשמה, חסכון נכר בזמן שפוטי הן לענין התיק העקרי והן בשאלת חילוט הכספים, ואף נסיבותיהם האישיות כפי שפורטו בדברם האחרון.